סיפורים וזכרונות מצור

תמונה מסיום מסע כומתה של מרץ 22. אני, צור הי"ד ושלמה חברים מהישיבה
כל פעם שהיינו נפגשים היה נמרח חיוך מטורף על הפנים
אמא שלי אומרת שהיא זוכרת אותו ממש מאז את החיוך והאנרגיות(שנשארו גם אחרי מסע כומתה ושבוע מלחמה) ושהוא סיפר לה על חוויות שלנו מהישיבה וממש מדהים לראות איך הוא הצליח להכנס ללבבות של אנשים שנפגש איתם אפילו קצת.
נמשיך את השמחה שלו ונפיץ אותה כמה שיותר❤️

מצאתי דבר תורה שצור כתב בחוברת של השיעור שהוצאנו לקראת הגיוס לצה״ל.
איזה עוצמה.

תמונה שלי, שי וצור מההשבעה שלנו שמצאתי אתמול
אני עדיין זוכר שאני ואמא שלי פשוט ראינו אותו היה לנו אחלה שיחה והוא אמר ״בוא חייבים לעשות תמונה״ ואז ראינו גם את שי ואמרנו לו שיצטרף אלינו לתמונה

שבוע אחד הגיעו למלונית של הישיבה ״עת לעשות״ עמותה
לילדים עם צרכים מיוחדים…
אחד האחראים ביקש ממני ועוד כמה להעביר הצגה לחניכים ולהרים טיפה את האווירה.
אני פחות רציתי אז הוא ביקש שנמצא מישהו אחר שיעביר. בסוף זה התגלגל לצור וטוב שכך, הוא כנראה עשה עבודה יותר טובה ממה שכל אחד מאיתנו היה עושה…
כמובן שעשה את זה בשמחה ובלי בושה, ובאמת הצליח לשים חיוך על הפנים של החניכים🙌

צור מאוד אהב ללכת לקולנוע. מאוד.
אבל לא סתם ללכת - לארגן את הצפייה 24 שעות מראש.
אני זוכר שהוא היה מדבר על לשתות מים כל היום שלפני כדי שלא יצטרך לצאת לשירותים באמצע הסרט. קלאסי צור😂

תמונה של ביקור חברים אצל צור בפסח של שיעור א'
מנגל אצל משפחת אברהם כי צור מיהר לארגן אירוע חברתי עם החברה בבין הזמנים😊

צור היקר והאהוב, לא הכרתי אותך, אך הכרתי את אמך המקסימה, את סבא וסבתא ואת סבתא רבתא שהייתה דודתי אחות אבי. בשבעה עליך שמעתי הרבה סיפורים יפים ששיקפו את אישיותך הנדירה. נאבקת להגיע לסיירת הנח''ל ועמדת בכך. היית דוגמה ומופת למסירות נפש, לאהבת הבריות ולגמילות חסדים. צר לי מאוד שלא זכית להתחתן ולהקים משפחה, אך דמותך תהיה חקוקה תמיד בליבות אוהביך ויקיריך. אתה הרוג מלכות שנאמר עליו כי דרגתו בעולם הבא היא הגבוהה ביותר. בוודאי פגשת שם את משפחתך המפוארת - סבא חלקיה הצדיק וילדיו שהיו תלמידי חכמים גדולים: דוד שמואל, דוד יהודה ודוד מנחם (אבי) - האחים של סבתא רינה זכורה לטוב. הם ילוו אותך תמיד ואתה תלווה את המשפחה מלמעלה עד שניפגש בבוא הגואל. כותבת בדמע, בת-ציון ימיני (עמרני)

תמונה שלי ושל צורי מהלחימה, לא צריך להוסיף יותר מדי מילים ואפשר לראות פשוט את המשקפיים הורודים שלו.
בין כל ההריסות המשקל החום הפחד הריכוז היה חיוך מרוח שלא ירד פשוט כי זה צור.

שמי דפנה פרל ואני אמא של נדב. נדב אהב להביא חברים הביתה לשבת מהישיבה ובאחת השבתות נדב חזר הביתה עם 5 או 6 חברים וביניהם צור.
מהרגע הראשון שנכנס אלינו הביתה הפך לבן בית. שמחת החיים שעליה כולם דברו כבר, החינוך מהבית הניכר בהיותו הראשון לקפוץ להציע עזרה, נהנו כל כך מכל החברים, אבל כמובן שצור השאיר רושם בולט.
כל המשפחה שלנו התלהבה ממנו וכל פעם שהיה מגיע אלינו היה ממש "the life of the party".
בפעם האחרונה שהגיע, הגיע יחד עם תומר (כרגיל). נדב והודיה קנו כורסאות לסלון לדירה ובהיותם בצבא בקשו עזרה מהחבר׳ה- אם מישהו יוכל לאסוף אותם מירושלים ולהביא אותם לאפרת.
אין פלא שהצמד המדהים, תומר וצור (ממודיעין!!) התנדבו והביאו את ה"סחורה" לדירה (שמתחת לבית שלנו). ברור שעלו אלינו למעלה להגיד שלום, ולא הפסקנו לשבח אותם. הם אפילו לקחו את זמן להתלהב מהנכד, וכמובן לא יכולנו לשחרר אותם (למרות שכבר היה השעה 23:00) בלי קפה וצידה לדרך...
אוהבים ומתגעגעים המון ❤‍🩹❤‍🩹❤‍🩹❤‍🩹❤‍🩹

בשיעור א' שהגענו לישיבה אני וצור לא היינו באותו הקפסולה אבל זה לא עצר את צור מלהכיר אנשים בקפסולות האחרות. ישר על ההתחלה התחברתי לצור למרות שלא היינו באותו קפסולה עדיין היינו חברים טובים. אחד הפעמים בשיעור א שהיינו כל השיעור בבידוד ולא יוכלנו לשבת ובאמת לדבר עם בקפסולות האחרות צור אמר לכולם לצאת לחלונות שלהם שנוכל לדבר. אז דיברנו קצת מהחלון ואחרי כמה זמן צור ראה שלא מספיק אנשים יצאו אז הוא הלך להביא רמקול ושם את המוזיקה שלו והתחיל לשיר בקול שיהיה אווירה בין בקפסולות למרות שהיינו תקועים בחדרים בבידוד