סיפורים וזכרונות מצור

זיכרון מצור על הכנסת אורחים מכל הלב!
קוראים לי אהרוני ואני למדתי עם צור בישיבה במעלות. כך קרה ואני וצור היינו באותה כיתה בשיעור א והיה לנו הרבה חברים משותפים. בבין הזמנים בקיץ, תכננתי לבוא למודיעין לביקור. הייתי דיי ספונטני באותו יום ועדכנתי רק את שי חבר של צור שאני מגיע ושיאסוף אותי. מפה לשם גם בגלל חוסר ארגון שלי וגם בגלל בלתמ של שי יצא שנתקעתי בלי מקום להיות בו + יצאתי ילד וירדתי בתחנת רכבת לא נכונה בכלל. ישר הרמתי טלפון לצור. למרות הספונטניות והתחושה שנפלתי עליו, הבנאדם תוך 5 דק הוציא רכב לכיווני ואסף אותי הביתה (ואני מזכיר שהתחנה לא הייתה במודיעין בכלל), צור דאג לי לאוכל ואירח אותי מכל הלב. למרות שזה היה מהרגע להרגע זה הרגיש לי כיאלו נכנסתי לבית של חבר שאני מכיר שנים כבר. צור היה נהג קורע מצחוק ושהגעתי לבית שלו הוא עשה לי סיור והכיר לי את האזור.
בערב נפגשנו עם כל החברים וזה היה אחד הימים היותר כיפיים שלי שבאמת בזכות צור הסתדרו לטובה למרות כל השיבושים בדרך. (מצורפת תמונה מאותו יום בערב שהלכנו לחגוג אירוסין לחצרמ שלנו)

לקראת סוף שיעור ב' כשידעתי שאני לא אשרת עם השיעור בצבא התבאסתי שלא יחגגו לי יום הולדת. צור החליט שזה לא משנה מתי חוגגים יום הולדת כל עוד זה קורה במהלך השנה, ואירגן לי "יום ציון קיום" ימים ספורים לפני שעזבתי את הישיבה. היה מצחיק, היה שונה, היה משמח והכי חשוב - היה עם צור.
אין על צור בעולם הזה, עם התבוננות כל כך ייחודית בגישה בכי מתחשבת.

אהלן קוראים לי אליה ואני עם צור בשיעור ד במעלות...
אני זוכר בזמן שהייתי מ"כ יצאתי עם כמה חיילים להכשרת חבלנים של שבוע במתקן אדם. באחד הימים פתאום בחדר אוכל אני פוגש את צור.אני חושב שזכרתי שהוא יצא לרגילה לכן זה היה מאוד תמוה. היה בדיוק איזה אירוע בטחוני(אני חושב שזה היה לפני מבצע בית וגן בג'נין) והוא הסביר שהקפיצו אותו ואת הצוות באמצע הרגילה.עם כל הבאסה שבזה צור עם החיוך והשמחה שלו היה שלם עם זה לגמרי, בא לעשות את העבודה כמו שצריך למען השלמת המשימה ולמען ביטחון המדינה.
כל כך הפתיע ושימח אותי לפגוש אותו סתם ככה. תמיד ממלא את הלב להפגש איתו אבל עכשיו כשהייתי בבסיס אחר עם חבר'ה לא מוכרים על אחת כמה וכמה 😊

לפני שנתיים, צור יצא הביתה כי "היה לו אימפטיגו" או במילים אחרות כשהיית התפרצות ביחידה שלו הוא הצליח לצאת גם😂
במקרה זה יצא כשחברים שלו היו ברגילה ובהרף עין מצאנו את עצמנו יוצאים לים המלח ליום שאף אחד ממנו לא ישכח לעולם. היה פשוט מצחיק בלי סוף!
מאחורינו אפשר לראות את המקום שבו התארחנו, היה מאוד... מעניין שם😅
אין ספק שצור ממלא את החיים שלי עד היום בשמחה אינסופית.
צור איתנו לעד בזיכרונות♥️

מפגש ספונטני של צור עם 3 חברים ממעלות במגדלי עזריאלי, שהיה מיוחד כי פשוט הוצאנו קלפים והתחלנו לשחק יניב כאילו אנחנו לא באמצע קניון 🤷‍♂️

צור היה מתקשר אלי לפחות פעם בשבוע מעזה.
ותמיד היינו מתווכחים על מי מתחיל לספר. 90% מהזמן הוא היה מתעקש שאני אתחיל ושאצלו לא קורה כלום ונגיע אליו בסוף (הוא היה מתחמק בזה שהוא אומר שהכל טוב ובאמת לא קורה כלום בעזה) צור היה כל כך אכפתי מהאחר והכי הסתקרן במה שקורה בחיים של חברים שלו תמיד שם את האחר לפניו ותמיד היה שם בשביל כל אחד.
אני חושב שכולנו יכולים ללמוד את הדבר הזה מצור להקשיב לכל אחד להיות שם בשביל האחר ולהתעניין בדברים שאולי לנו לא מרגיש הכי מעניינים.
צור מתגעגע ממש!

אני ואילן היינו ביחד עם צור בצוות ובישיבה, במסלול היו הרבה רגעים קשים אבל צור תמיד ידע לקחת הכל בצחוק ולהרים את המצב רוח. סיפור אחד שמאפיין את זה היה בטירונות יחידה שהיה השבוע שהקפידו הכי הרבה שלא יהיו צ׳קלוקים צור הביא קופסה של טיק טק השחיר אותו כדי שלא יזהו והביא איתו. בכל בוקר בארוחת בוקר הוא הכריח אותי ואת אילן לאכול טיק טק אחד כל השבוע. הדבר הקטן הזה הוסיף הרבה כח להמשיך את השבוע. זה הקופסה של הטיק טק.

את צור הכרתי בישיבה, את האמת שבמבט הראשון אני לאו דווקא התחברתי אליו, כי מה לי ולא? האופי שלנו לא דומה, תחומי עניין אחרים, סגנון קצת שונה.. אבל צור כמו צור, אותו זה לא כל כך עניין. והוא ישר ניגש אליי ברצון להתחבר ולהכיר. אני הגעתי לבד לישיבה בלי להכיר אף אחד מלפני ובתחילת שנה שחיפשתי עם מי ללמוד צור ישר הציע שנלמד חברותא ביחד כל יום בצהריים. וככה לאורך כל השנה הראשונה בישיבה למדנו, בכל יום, מהספר פניני הלכה-תפילה, בין 16:30-17:00. הלימוד היה אמנם חשוב לי אבל צור באמת דאג שלא נפספס אף יום ואם בטעות היינו מתפספסים הוא היה דואג שנשלים בשבתות או כשיש זמן אחר.
היה סיפור אחד שזכור לי מאוד, כשהיינו כולם בבידוד בישיבה, ולמי יש ראש ככה ללמוד, אז לצור זה לא כל כך משנה.
הוא דחף לזה שנמשיך גם בבידוד, אז הסכמתי שנעשה בטלפון.. אבל צור לא היה מוכן בכלל לקבל דבר כזה שלא נלמד באמת ביחד, אני הייתי מאוד מרובע וצהוב ואמרתי שזה אסור ושזה נגד החוקים, אבל את צור זה לא עניין וכשראה שאני לא משתכנע הוא פשוט יצא לחדר מדרגות והתחיל ללמוד לבד בצעקות עד שנשברתי בסוף ובאתי ללמוד איתו. זה הלימוד אולי הכי מיוחד שעשיתי, אני בקומה אחת, צור בקומה מעליי, ואנחנו יושבים עם ספרים ולומדים בצעקות ועושים מלא צחוקים (קפסולה תכלת מתנצל על הרעש שעשינו).
הסיפור הזה אולי קטן אבל הוא ממחיש כמה מהדברים שהשפיעו עליי מהחברות עם צור.
ההתמדה, הרצינות, השמחה, והיכולת שלו מכל מצב להוציא את המקסימום, הם דברים שהולכים וילכו איתי תמיד.

איזה ערב אחד בשיעור א היה לי איזה משהו בכתף והייתי חייב ללכת לבית חולים באיזה 12 בלילה . חזרתי לישיבה ובאתי לצאת עם גבי וצור ראה שמע מה קרא והוא אמר מטורף אני מגיע איתכם חכו שניה אני חייב להביא איזה משהו מהחדר אחרי כמה שעות חזר עם התיק השחור שלו. יצאנו היה לילה ממש כיף ומצחיק עם צור ובבית חולים שאלתי אותו מה יש לו בתיק והוא אמר הבאתי מחבת וביצה אס הוא אמר אנחנו בבית חולים בבית חולים בטוח יש מטבח ותהיה רעב אז אני אכין לך אוכל. (בסוף צור לא מצא מטבח)
ושיצאנו צור מצא תחבושת על הריצפה ושם את זה על היד שלו ושחזנו לישיבה כולם היו בטוחים שצור הפצוע.

בתמונה צילמתי את צור באזור 5 בבוקר הסיירת בדיוק יצאו להתרעננות אחרי אחד מהסבבים בעזה… במקום ללכת לישון הוא התחיל לחפש אותי בכל החדרים בבא"ח כדי לראות איך אני ואיך התחיל עם המחזור החדש של הטירונים.